מי אני? שאלה טובה באמת..
אני יהלום מלוכלך בציפוי לכה שקופה.
כשאנו נולדים, כל מה שאנחנו יודעים לחוות זה את ההווייה של עצמנו. אנחנו אמיצים, סקרנים, סומכים בעיניים עצומות ואוהבים ללא תנאים וגבולות. אנחנו טהורים.
אבל אז, החיים מלכלכים אותנו: אנחנו נופלים, נפצעים, מתאכזבים, נבגדים, נדחים ולאט לאט לומדים שכדאי לשנות את עצמנו כדי לא להיפגע. כך אנחנו גדלים להיות בעצם מקבץ של מנגנוני הגנה שנועדו להרחיק אותנו כמה שיותר מה שאנחנו תופסים כ"כאב".
במילה אחת - אנחנו פחדנים.
אנחנו משקרים לעצמנו שאנחנו מונעים מהרצון להצליח כשבעצם אנחנו מונעים מהפחד להיכשל.
אנחנו אף פעם לא מסופקים ממה שיש לנו כי אנחנו רודפים אחרי הדברים הלא נכונים.
אנחנו לא שלמים עם עצמנו כי איבדנו את עצמנו לאורך הדרך. ה"אני" שלנו נקבר תחת שכבות כה רבות של פחדים עד שכמעט אין לנו גישה אליו.
הבנתי שאם אני רוצה לגלות מי אני באמת, אני צריכה להבין שיש מקור לפחדים שלי ולהתגבר עליהם, במקום לתת להם להגדיר אותי.
רק כך אוכל לחזור לניצוץ הטבעי שלי ולהיות אותנטית.
אז הנה אני, מטשטשת את הגבולות הדמיוניים ויוצאת מהקופסה שנבנתה סביבי.
